71 - Noah - Nūĥ

אכן שלחנו את(הנביא) נוח אל בני עמו ואמרנו לו, “הזהר את בני עמך בטרם יבוא עליהם עונש כואב ״.

הוא אמר: “הוי בני עמי! אני מזהירכם הגלוי,

עבדו את אללה ויראו ממנו ושמעו בקולי,

(כדי) שימחל לכם על חטאיכם וייתן לכם עוד קצת זמן עד למועד שנקבע מראש. אולם, כאשר מגיע המועד של אללה, הוא לא יידחה, אילו הייתם יודעים”.

אמר: “ריבוני! אני קראתי לבני עמי יומם ולילה,

אך, קריאתי רק הוסיפה להם רצון לברוח ממני.

ואכן, ככל שקראתי להם למען תמחל להם, שמו אצבעותיהם באזניהם והתעטפו בבגדיהם והמשיכו בסטייתם והתמלאו שאננות.

קראתי להם בגלוי,

והזהרתי אותם גם בסתר,

ואמרתי להם: “בקשו מריבונכם סליחה, כי הוא חנון המרבה למחול”

וישלח לכם מן השמים גשמים בשפע,

ויעניק לכם רכוש ובנים עם גני עדן ונהרות.

למה אינכם רוצים להוקיר (ולכבד) את אללה,

אשר ברא אתכם בשלבים שונים?!

הלא תראו כיצד ברא אללה שבעה רקיעים זה מעל זה?

וקבע בהם את הירח להאיר ואת השמש כמנורה?

ואללה הצמיח אתכם כצמח מן האדמה,

ואליה יחזירכם, ואז יוציאכם ממנה שוב.

ואללה פרש לכם את הארץ,

למען תעברו בה בשבילים רחבים”.

ואמר נוח: “ריבוני! הם לא שמעו בקולי והלכו בעקבות אלה שרכושם ובניהם הוסיפו רק על אובדנם.

הם חרשו מזימה נוראה”,

ואמרו: “אל תעזבו את אליליכם ואל תעזבו את “וואדה” ולא את “סוא-עא” ולא את “יעוקה” ואת “נסרא”,

הם כבר התעו הרבה. אל תוסיף למקפחים דבר מלבד עוד תעייה.

ובגלל חטאיהם הם הוטבעו, ואחר כך הושלכו אל האש, ולא מצאו להם תומכים כנגד אללה.

ואמר נוח: “ריבוני! אל תשאיר על-פני האדמה אף לא אחד מן הכופרים האלה.

כי אם תשאירם, יתעו את עבדיך ולא יולידו אלא משחית וכופר.

ריבוני! סלח לי ולהוריי ולכל אשר בא אל ביתי והוא מאמין, ולמאמינים ולמאמינות, אך למקפחים אל תוסיף דבר מלבד חורבן והרס מוחלט”