44 - The Smoke - Ad-Dukhān
חא.מים (ח.מ.)
(שבועה) בספר המבאר (את כל הדברים).
אכן הורדנוהו בלילה המבורך, ואכן תמיד שלחנו הזהרות.
בו (בלילה), מובהרים כל הדברים.
על-פי פקודתנו, מאז ומתמיד שלחנו מסרים
ברחמים מאת ריבונך, כי הוא הכול שומע והכול יודע.
ריבון השמים וכל אשר ביניהם, ואם רק הייתם מאמינים בצדק
אין אלוה זולתו, המחיה והממית, והוא ריבונכם וריבון אבותיכם שמימי קדם.
ואולם הם (אשר כפרו) משתעשעים בפקפוקיהם.
לכן חכה ליום בו השמים יביאו עננים כבדים של עשן,
אשר יכסה את האנשים. וזה אכן יהיה עונש כואב.
אז הם יגידו: “ריבוננו! הסר מעלינו את העונש, מפני שאנחנו מאמינים!”.
הכיצד תהיה להם התזכורת, לאחר שכבר בא אליהם שליח שהזהיר אותם באופן ברור,
והם סובבו לו גב ואמרו: “הוא משוגע אשר למד מאחרים”.
אך אפילו אם היינו מקלים עליכם את העונש לזמן מה, אתם שוב תחזרו (לכפירה ולכחש).
ביום ההוא ננחית את המכה הגדולה, אנו ננקום.
וכבר ניסינו לפניהם את עמו של פרעה, כאשר בא אליהם שליח נכבד
אשר אמר להם: “תנו (שחררו) לי את עבדי אללה, כי שליח נאמן אני לכם”.
ואל תתנשאו על אללה, כי הנה באתי אליכם בהוכחות ברורות.
ואני בקשתי מחסה אצל ריבוני וריבונכם שלא תרגמו אותי (באבנים)
ואם אינכם מאמינים לי, הרפו ממני.
ז קרא אל ריבונו: אלה עם של כופרים מכחשים.
(והשרה לו ריבונו)”הוצא את עבדיי בלילה, כי רודפים אחריכם,
והשאר את הים חצוי, כי מאחוריכם יטבעו החיילים (של פרעה)
הם השאירו (מאחוריהם) שפע של גנים ומעיינות,
שדות תבואה ומשכנים מפוארים.
ותענוגות אשר היו בהם צוחקים (מרוב נועם).
כך היה, ואנו הורשנו כל זאת לבני עם אחר.
ולא בכו עליהם השמים והארץ, ולא ניתנה להם שהות.
וכבר חילצנו את בני-ישראל מהעונש המשפיל,
מידי פרעה אשר היה מתייהר ומן המשחיתים.
(ובזמנם) בחרנו בהם במודע מבין כל העולמים.
וכבר נתנו להם אותות בהירים אשר היו מבחן עבורם.
אך אלה (שכפרו) אומרים:
“אנחנו נמות פעם אחת ולא נקום לתחייה,
הביאו נא את אבותינו (שכבר מתו מזמן) אם אתם צודקים”.
האם הם טובים יותר מאנשי “תובע” ומאלה אשר באו לפניהם, ואשר הכחדנו אותם משום שהיו כופרים מכחשים?
לא בראנו לשווא את השמים ואת הארץ ואת כל מה שביניהם.
לא בראנו אותם אלא בצדק, אך רובם אינם יודעים.
אכן יום הדין נועד לכולם
יום שבו לא יועיל אדון לנתיניו בכלום, והמה לא יוכלו להינצל,
אלא רק מי שירחם עליו אללה, כי הוא העזוז והרחום.
הנה “עץ הזקום”,
מאכל הרעים,
והוא כמתכת יצוקה הבוערת בבטן
בוערת כמו מים רותחים.
קחו אותו ואל מעמקי הגיהינום השליכוהו,
לאחר מכן שיפכו על ראשו את עונש המים הרותחים.
טעם את העונש, אתה הוא העצום המכובד
הנה זה הוא אשר הייתם מטילים ספק בו.
אך היראים יהיו במקום מבטחים,
בגנות ומעיינות,
ילבשו משי וקטיפה וינוחו זה מול זה,
נוסף לכל זה, נשיא אותם ליפות העין (עם עור עדיו).
והם יתענגו בגן העדן על כל מיני פיחת, בשלווה ובבטחה.
הם לא יטעמו עוד מוות מלבד המוות הראשון. אללה ישמור אותם מעונש הגיהינום.
בחסד מאת ריבונך, וזוהי הזכייה האדירה.
אכן הורדנו אותו אליך בלשונך, למען יזכרו
המתן, אז המתן, גם הם ממתינים