37 - Those who set the Ranks - Aş-Şāffāt
(שבועה במלאכים) הערוכים בשורות,
המזהירים (את בני האדם) מלעשות מעשים רעים,
והקוראים להזכיר:
אכן אלוהכם הוא אחד,
ריבון השמים והארץ ואשר ביניהם, והוא ריבון הזריחות.
אנו עיטרנו את הרקיע הראשון בכוכבים,
ושמרנו עליו מפני כל השטנים המרדנים,
כדי שלא יוכלו להקשיב בסתר לסודות הכנס העליון של המלאכים, מפני שאם הם ינסו הם יותקפו מכל עבר.
כך הם יגורשו, ואכן הם יסבלו מעונש נצחי.
אלא מי שהעיף מבט, מיד יכה בו כוכב שביט בוער.
אז שאל אותם: “מה קשה יותר לברוא, האם אותם או את כל אשר בראנו? אכן בראנו אותם מטין דביק”.
אבל, אתה מתפלא מהם והם מזלזלים בך,
ואם יזכירו להם, לא ייזכרו,
ואם ראו כל אות, יזלזלו בו,
ויאמרו, “כי אין אלה אלא דברי קסם גלויים.
האם אחרי מותנו והיותנו עפר ועצמות, אכן נקום לתחייה?,
וגם אבותינו הראשונים?”
אמור: “אכן כן! ואתם עלובים ובזויים ״.
ואכן רק תרועה אחת ואז עיניהם יראו.
ויאמרו: “אוי לנו! זה הוא יום הדין”.
זה יום הפסיקה אשר הייתם לו מתכחשים.
קבצו את אלה אשר קפחו וזוגותיהם, ואת אשר היו עובדים.
מלבד אללה, והדריכו אותם בדרך המובילה שאולה
העמידו אותם כי הם אחראים
(ויאמר להם בזלזול): “מה לכם אשר לא תעזרו איש לרעהו?”
אכן, היום הם נכנעים.
הם יפנו זה אל זה, וישאלו זה את זה.
ויאמרו: “אתם נהגתם לבוא אלינו מימין...”.
ויאמרו להם: “לא זה אתם שלא האמנתם!
לא הייתה לנו שום סמכות עליכם, כי אנשים רשעים הייתם.
ועכשיו דברו של ריבוני יתקיים בצדק נגדנו, והנה אנחנו טועמים.
התעינו אתכם כי אנו בעצמנו היינו תועים”.
ביום ההוא, הם כולם יחלקו את העונש
כך אנחנו מטפלים ברשעים!
כי כאשר נאמר להם, אין אלוה מלבד אללה, הם הפנו את גבם בגאוותנות.
ואמרו: “האם נעזוב את אלילינו בגלל משורר משוגע?”.
אבל הוא אכן הביא את הצדק, ואישר את מה שהביאו השליחים שקדמו לו,
ואכן אתם תטעמו את העונש הכואב!
ואתם לא תקבלו אלא את אשר הייתם עושים!
אלא עובדי אללה הנאמנים,
להם תוענק פרנסה בשפע,
ופירות, והם אכן יחיו בכבוד,
בגני העדן העליונים,
וינוחו על ספות, זה לצד זה,
ויגישו להם גביעים המלאים במשקה ממעיין,
משקה לבן ותענוג לשותים.
אשר לא יערפל את חושיהם ולא יגרום להם לשכרות.
ואצלם תהיינה צנועות ונאות לעין,
הן דומות לפנינים שמורות.
ואז הם ייגשו זה אל זה בשאלות.
ואחד מהם יגיד: אכן היה לי פעם ידיד
אמר: ״ האם אתה מאמין בצדק.
האם לאחר שנמות ונהיה לעפר ועצמות, בצדק נובא אל הדין?”
ואז יגיד: “האם אתם רוצים להביט ?”
ואז יביטו ויראו אותו עמוק בגיהינום.
אמר: “אני נשבע באללה! כמעט הובלת גם אותי אל החורבן
אם לא היה חסדו של ריבוני, הייתי גם נזרק לגיהינום!”.
(ואז הוא יגיד אל חבריו)”האם אנחנו לא נטעם עוד מוות,
מלבד המוות הראשון? והאם כאן לא ניענש
אכן, זה הוא הניצחון האדיר!”.
בדיוק לזה שואפים האנשים העושים את הטוב!
האם “עץ הזקום” עדיף על פני גן העדן?
העץ אשר הועדנו כמבחן לרשעים
והוא עץ העולה ממעמקי השאול,
פירותיו הם כמו ראשיהם של השטנים!
הם יאכלו מזה וימלאו בזה את בטנם.
ולאחר מכן הם ישתו מים רותחים,
ולאחר מכן הם ודאי ישובו אל השאול.
הם גילו שאבותיהם תעו בדרך,
ואז מיהרו ללכת בעקבותיהם.
ובהחלט, קדמו להם הרבה אשר תעו בדרך
וכבר שלחנו אליהם מזהירים.
וראה מה היה סופם של המוזהרים,
פרט לעובדי אללה המסורים.
וכבר קרא אלינו נוח, וכמה טובה הייתה תגובתנו!
וחילצנו אותו ואת בני ביתו מהאסון האדיר,
ועשינו כך שהצאצאים שלו יהיו היחידים הנשארים.
והשארנו את זכרו לדורות הבאים.
השלום הוא על נוח בין כל העולמים!
כך נגמול לצדיקים!
כי הוא מעבדינו המאמינים
אחרי כן הטבענו את האחרים.
וגם בדרכו (המשיך) אברהם.
הוא פנה לריבונו בלב שלם
והוא אמר לאביו ולבני עמו: “מה זה הדבר הזה אשר אתם עובדים?”
האם אתם רוצים לעבוד שקר מלבד אללה?
מה אתם חושבים על ריבון העולמים?
אז הוא הביט בכוכבים,
ואז אמר: “אכן אני חולה!”
אז הם הפנו אליו את גבם והלכו משם.
והוא מיהר אל אליליהם ופנה אליהם בשאלה: “מדוע אינכם אוכלים,
ולמה אינכם מדברים?”.
ואז הוא התנפל עליהם ביד ימין.
בני עמו באו אליו בזעם.
אבל הוא אמר להם, “האם תעבדו את אשר תפסלו,
אף כי אללה ברא אתכם ואת מעשה ידיכם?”
הם אמרו: “בנו לו כבשן, השליכו אותו אל תוך האש!”
הם רצו לפגוע בו, אך אנו העלבנו אותם!
והוא אמר: “אני הולך אל ריבוני והוא ידריך אותי.
“ריבוני! הענק לי בן אשר יהיה מהצדיקים.
אז בישרנו לו על בן סבלן.
וכאשר הוא הגיע לגיל אשר יכול לעבוד אתו, אמר: ״ הוי בני! ראיתי בשנתי (בחלום) כי עליי לזבוח אותך, הגד לי, מה דעתך?” אמר: “הוי אבי! עשה את מה שצווית לעשות, ואם ירצה אללה, תמצא אותי בין הסבלנים”
וכאשר שניהם התמסרו לאללה, והניח את בנו על הפנים
קראנו אליו: “הוי אברהם“
כבר קיימת את החלום, ואכן אנחנו נגמול היטב לעושי הטוב”
זה אכן היה ניסיון בהיר.
ואחר-כך פרינו אותו על-ידי זבח גדול (כבש).
והשארנו לו זכר בדורות שאחריו,.
השלום והברכה יהיו על אברהם!
כך נגמול לעושי הטוב!
כי הוא מעבדינו המאמינים.
כך בישרנו לו על יצחק, נביא מהצדיקים.
ובירכנו אותו ואת יצחק. חלק מצאצאיהם היו צדיקים גמורים, וחלק היו חוטאים גמורים.
ומחסדנו גם עשינו טובה למשה ואהרון,
וחילצנו אותם ואת בני עמם מהאסון האדיר.
עזרנו להם, ואז הם היו המנצחים.
ונתנו להם את הספר המבואר
והדרכנו אותם בדרך הישר,
והותרנו לשניהם זכר בדורות הבאים.
השלום והברכה על משה ואהרון!
כך אנחנו גומלים לעושי הטוב.
שניהם (בצדק) היו מעבדינו הנאמנים.
גם אליהו היה אחד מהשליחים.
והוא אמר לבני עמו: “האם לא תיראו את אללה?.
אתם עובדים את הבעל (אליל כנעני) ונוטשים את הטוב בבוראים,
אללה ריבונכם, וריבון אבותיכם הראשונים?”
אך הם כפרו בו, ולכן הם יצטרכו לתת את הדין.
חוץ מעבדי אללה הנאמנים.
והשארנו לו זכר בדורות שאחריו,
השלום והברכה על אליהו!
כך נגמול למיטיבים.
והוא אכן היה מעבדינו הנאמנים.
וגם לוט הוא אחד השליחים.
חילצנו אותו ואת בני ביתו,
חוץ מקשישה אשר נותרה עם הנענשים.
לאחר מכן הכחדנו את כל השאר.
אתם עוברים על פניהם ביום,
ובלילה, הן, אינכם מבינים?.
וגם יונה היה אכן אחד מהשליחים.
הוא ברח אל האונייה העמוסה,
אז הם הפילו גורל, והוא זה שהפסיד (אז הם השליכו אותו מהאונייה)
והלוויתן בלע אותו בעודו (יונה) מאשים את עצמו.
ואם הוא לא היה מהמשבחים (את אללה),
אז הוא היה נשאר בבטנו עד יום תחיית-המתים,
אז זרקנו אותו כשהוא חלש אל החוף החשוף,
והצמחנו מעליו עץ קיקיון (דלעת).
ואחר-כך שלחנו אותו להזהיר עיר שתושביה מאה אלף או יותר,
והם האמינו, על כן נתנו להם ליהנות לזמן מה
ושאל אותם “האם לריבונך הבנות ולהם הבנים?”
האם בראנו את המלאכים נקבות והם היו עדים?.
הרי זה אחד משקריהם כשהם אומרים:
“אללה הוליד ילד”, ואכן הם משקרים!
האם אללה העדיף את הבנות על הבנים?
מה קורה לכם הכיצד תשפטו?!
האם לא היזכרו?
או שיש לכם הוכחה ברורה?
אם אתם אכן צודקים, הביאו את ספריכם שלכם!
(הם טוענים) כי קיימת שותפות בין אללה והשדים, אך השדים יודעים כי יובאו לדין (בפני אללה).
ישתבח אללה ממה שמתארים אותו.
חוץ מעובדי אללה הנאמנים.
אתם ומה שעובדים,
לא תוכלו להדיח איש,
מלבד אלה שעתידים להיצלות בגיהינום.
“לכל אחד מאתנו מקום קבוע,
ואנו ערוכים שורות שורות,
ואכן אנחנו המשבחים (את אללה)”.
ואם נהגו לומר:
“לו הייתה אתנו אזהרה מן הראשונים,
כי אז היינו עובדי אללה הנאמנים”.
הן, הם התכחשו לו, ואחר כך יידעו.
ואכן, כבר יצאה מילתנו אל עבדינו, השליחים,
והובטח להם שהם ינצחו,
וכי גדודינו הם אשר יגברו.
לכן התרחק מהם לזמן־מה,
וחכה בסבלנות וסופם שיראו גם הם.
היבקשו אפוא לזרז את בוא עונשנו?
הן, אם יירד על חצרם, רע ומר יהיה יומם של המוזהרים.
לכן התרחק מהם לזמן־מה,
וחכה בסבלנות וסופם שיראו גם הם.
ישתבח שם ריבונך, רב הכוח, הנעלה מעל לכל אשר מיחסים לו,
ושלום על השליחים
והתודה לאללה ריבון העולמים.