25 - The Criterion - Al-Furqān
יבורך זה אשר הוריד את הפורקאן (הקוראן) אל עבדו (מוחמד) כדי שישמש אזהרה לעולמים.
זה אשר לו מלכות השמים והארץ, ולא לקח בן ולא היה לו שותף במלכות, ברא כל דבר והשלים אותו לפי מידה מותאמת.
הם לקחו מלבדו אלילים, שלא בראו דבר והם עצמם נבראו, ואין בכוחם להזיק או להועיל אפילו לעצמם. אינם שולטים לא במוות ולא בחיים, ואינם יכולים להחיות מתים.
ואמרו אלה אשר כפרו: “אין זה (הקוראן) אלא שקר אשר בדה אותו בעזרת אנשים אחרים”. והם קיפחו ובדו שקר.
ואמרו: ”אין זה אלא לקט אגדות קדומות שהוא רשם מפי מישהו אשר הכתיב לו אותו, בוקר וערב”.
אמור: “הוריד אותו היודע את נסתרות השמים והארץ, אכן הוא הסולח והרחום”.
ואמרו: “מה לו לשליח הזה, שהוא אוכל מזון ומהלך בשוק (כשאר בני האדם) ? למה לא הורד אליו מלאך כדי להיות מזהיר לצדו?
או מדוע לא יוטל אליו אוצר? או יהיה לו גן אשר יאכל מפריו?”. ואמרו המקפחים: “אכן אתם הולכים בעקבות איש מוקסם”.
ראה איך הם מדמים אותך במשלים, ואז תעו ולא יוכלו למצוא את השביל (האמונה).
יתברך זה אשר אם ירצה ייתן לך דברים טובים מאלה, גנים מתחתיהם זורמים נהרות, וגם יעשה לך ארמונות (בגן עדן).
ואולם הם הכחישו את בוא השעה, ולמכחיש את בוא השעה אנו הועדנו אש בוערת.
כאשר תחזה בהם ממרחקים, הם ישמעו את זעפה ושאגתה,
וכאשר יושלכו כבולים למקום צר, הם יקראו לאבדון.
(אז נאמר להם): “אל תבקשו היום אבדון פעם אחת, בקשו אבדון הרבה פעמים”.
אמור להם: “האם זה טוב יותר או גן הנצח אשר הובטח ליראים? הוא יהיה להם הגמול והגורל”,
להם יהיה שם כל אשר ירצו לנצח. זו הבטחה שאחראי לה ריבונך.
ביום אשר יאסוף אותם ואת אשר עבדו מלבד אללה, אז יאמר: “האם אתם התעיתם את עבדיי אלה, או הם סטו מהדרך (האמונה)?”
יאמרו: “ישתבח שמך! אין לנו סמכות לשמש כאדונים במקומך, אולם אתה נתת להם ולאבותיהם לחיות חיי רווחה עד אשר שכחו לזכור אותך, כי נבערים היו”.
וכבר הכחישו את טענותיכם, ואינכם יכולים למנוע את עונשכם ולא לעזור לעצמכם במאומה, וכל חוטא מכם יעונה בעונש עצום.
וכל השליחים אשר שלחנו לפניך היו אוכלים מזון ומהלכים בשווקים. כך אנו מעמידים אתכם בניסיון לראות אם התאזרו בסבלנות, וכי ריבונך רואה הכול.
ואמרו אלה אשר אינם מצפים לפגישה עמנו: “למה לא ירדו אלינו המלאכים, או למה לא נראה את ריבוננו?”, נפשם גאוותנית, והם מעזים העזה גדולה.
ביום אשר יראו את המלאכים, לא יהיה זה יום בשורה טובה לחוטאים, ויאמרו(המלאכים) להם: “נאסר עליכם להיכנס אל תוך גן עדן”.
ואנו ניגש אל מעשיהם שביצעו (בעולם הזה) ונהפוך אותם אבק מרחף.
אולם אנשי גן העדן ימצאו ביום ההוא מעון ומקום מנוחה טוב ביותר.
וביום שבו ייבקעו השמים עם העננים, ויורדו המלאכים (בהמוניהם),
ביום ההוא יהיה שלטון הצדק לרחמן, ויהיה זה יום קשה לכופרים.
ובאותו יום ינשוך הכופר את כפות ידיו ויאמר: “לו רק הלכתי בדרכו של השליח,
אוי ואבוי לי! לו רק לא לקחתי את פלוני(הכופר) לידיד לי,
הוא התעני מדבר-התוכחה (הקוראן) שבא אליי”. מאז ומתמיד הפקיר השטן את האדם.
אמר השליח: “ריבוני! בני עמי נטשו את הקוראן הזה”.
כך הצבנו לכל נביא לפניך אויב מבין הכופרים המכחשים, אולם ריבונך דיו לך כמדריך ומגן.
ואמרו אלה אשר כפרו: “למה לא הורד אליו הקוראן בבת אחת?” והורדנו אותו כך בהדרגה למען נחזק את לבך.
על כל טענה אשר יביאו לך נמציא לך דבר צדק מפורש היטב.
אלה אשר יגררו על פניהם אל הגיהינום, אלה אשר הוא רע מכל מקומם, והם התועים ביותר.
וכבר נתנו למשה את הספר (התורה), ועשינו אתו אחיו הרון לעוזר.
ואמרנו: “לכו שניכם אל העם אשר התכחשו לאותותינו”, אז הכחדנו אותם לחלוטין.
ואת בני עמו של נוח אשר התכחשו לשליחים הטבענו במבול, ועשינו אותם אות לאנשים, והכנו למקפחים עונש כואב.
ובני עאד ובני ת'מוד ובעלי אר-רס ודורות רבים בין אלה,
לכולם הבאנו להם משלים, ואת כולם הכחדנו לחלוטין.
וכבר הם עוברים על-יד העיר, אשר הורדו עליה הגשמים הרעים ביותר (והושמדה), הלא חזו בה? אבל הם לא היו מייחלים לתחיית-המתים.
ואם ראו אותך הם לועגים לך: “האם זה אשר הביא אללה כשליח לנו?”
הוא כמעט התעה אותנו מאלילינו לולא החזקנו בהם”, אך סופם שיידעו, כאשר יראו את העונש, מי התועה בדרך.
הראית את זה אשר לוקח לו את תאוותו לאלוה? האם תוכל להיות אחראי לו?
או השוקל בדעתך כי רובם יוכלו לשמוע או להבין? אולם הם רק כבהמות, אפילו תועים יותר מהדרך (האמונה).
האם לא ראית שריבונך פורש את הצל, ולו רצה היה מפסיק את תנועתו, ואז ציווינו את השמש שתגלהו כסימן לקיומו.
אז אנו מושכים את הצל בחזרה אלינו לאט- לאט.
והוא זה אשר עשה לכם את הלילה כלבוש, ואת השינה למנוחה, ועשה את היום להשיג מחייה.
והוא אשר הוביל את הרוחות לציון על הגעת רחמיו, והורדנו מן השמים מים טהורים,
כדי להחיות בהם אדמה אשר הייתה מתה ולהשקות ממה שיצרנו בהמות ואנשים רבים.
וכבר פיזרנו אותו (את המים) ביניהם למען יזכרו, ואולם רוב האנשים לא נזכרו וכפרו.
אילו רצינו, היינו שולחים מזהיר אל כל עיר,
לכן, אל תישמע לכופרים, והתאמץ במאמץ רב בעת קריאתך לכופרים להאמין באמצעותו (הקוראן).
אללה הוא זה אשר יצר את שני הימים, האחד שמימיו מתוקים וערבים והשני שמימיו מלוחים ומרים, וקבע מצר ביניהם וחיץ מפריד ביניהם.
והוא אשר יצר מן המים בן אדם, ונתן לו וקבע לו קשרי ייחוס וחיתון, כי ריבונך הכול
ועובדים, מלבד אללה, (אלילים) אשר לא יוכלו להועיל או להזיק להם, וכך נלחם הכופר (דרך השטן) עד ריבונו.
אולם אותך (מוחמד) שלחנו כמבשר ומזהיר.
אמור להם: “איני דורש מכם גמול על זה, אני רק עוזר לכם ולכל מי שירצה למצוא שביל אל ריבונו.
ויהי משענך על החי שלא ימות (הנצחי), ופאר והלל אותו, כי הוא הבקי הטוב ביותר בחטאי עובדיו.
הוא אשר יצר את השמים ואת הארץ ואת אשר ביניהם בשישה ימים, ואז התעלה על כס-המלכות, הוא הרחמן. אם יש לך ספיקות שאל עליו את (השליח) הבקי בגדולתו.
ואם אומרים להם: “סגדו לרחמן!” הם אומרים: “מי הוא הרחמן? האם נסגוד למי שאתה מצווה אותנו?”, וזה הוסיף לסלידתם(מן האמונה באללה).
יתברך מי ששם בשמים כוכבים עם מנורה (השמש) וירח מאיר.
והוא שקבע את היום והלילה להתחלף ביניהם, למי שחפץ לזכור או להביע תודה.
עובדי הרחמן הפוסעים בארץ בצניעות, אם יפנו אליהם הבורים בגסות, יאמרו, “שלום”,
ואלה הם אשר סוגדים בלילות לריבונם,
ואלה הם אשר אומרים: “ריבוננו! סלק מעלינו את עונש גיהינום, כי עונשו קשה מאוד,
מה רע לשכון ולחיות בו”.
ואלה הם אשר בתרומתם לצדקה, לא יפזרו ולא יקמצו, כי אם ינקטו שביל באמצע,
והם אלה אשר לא יתפללו לאל אחר מלבד אללה, ואינם רוצחים את הנפש אשר אללה מנע, מלבד אשר במשפט צדק ולא ינאפו. והמבצע זאת יוענש,
וביום תחיית-המתים יוענש כפליים, ויישאר מלא קלון(בגיהינום) לנצח,
אך השבים לאללה והמאמינים והעושים מעשים טובים, להם יחליף אללה את הרעות בטובות, כי אללה הוא סלחן רחום.
ומי ששב לאללה והעושים את הטוב אכן אללה מקבל אותם,
ואלה אשר אינם מעידים עדות שקר, ובפוגשם רכילויות ילכו מתעלמים בכבוד,
ואלה הם אשר אם יצוינו בפניהם אותות ריבונם, לא יגיבו בחירשות ועיוורון.
והם האומרים: “ריבוננו! תן לנו מרגוע בנשותינו וילדינו, ועשה אותנו דוגמה ליראים”,
כל אלה יקבלו גמול על סבלנותם מקום מפואר (בגן עדן), ושם ויקבלו את פניהם בברכת שלום,
ושם ישכנו לנצח, במשכן ובמעון נוחים ביותר.
אמור: “ריבוני לא היה מתייחס אליכם אלמלא קראתם אליו בתחינה. אך, התכחשתם, משום כך, אין לכם מנוס מהעונש”.