21 - The Prophets - Al-'Anbyā
התקרב יום החשבון של האנשים, ואולם הם מסיחים את דעתם בסטייה,
כל אימת שמגיע אליהם זכר מתחדש מריבונם, הם שומעים אותו ומשתעשעים,
ומסיתים את דעתם ממנו. ואלה אשר קיפחו מתלחשים: “האם אין הוא אלא אדם כמותכם? האם תתעסקו בקסמים בעודכם מביסים?”.
אמר (הנביא): “ריבוני יודע את אשר נאמר בשמיים ובארץ, והוא הכול שומע והכול יודע”.
אך הם אמרו: ״ חלומות שווא, כי אם הוא בדה אותו, כי אם הוא משורר, שיביא לנו אות כפי שנשלחו הראשונים”.
אך, כבר כל כך הרבה ערים לפניהם לא האמינו, ולכן הכחדנו אותן. האם יאמינו הם?
לפניך שלחנו רק אנשים אשר גילינו להם התגלויות. שאלו את אלה היודעים אם אינכם יודעים.
ולא עשינו להם (הנביאים) גוף שאינו נצרך למזון, והם לא היו נצחיים.
לאחר מכן, קיימנו את הבטחתנו וחילצנו אותם ואת אלה שרצינו, והכחדנו את המפריזים (בחטאים).
כבר הורדנו לכם ספר ובו אזכרה לכם. האם לא תשכילו להבין?
וכמה ערים אשר היו מקפחות הרסנו, ויישבנו אותן בעמים אחרים.
כשהרגישו בעונשנו ניסו לברוח במהירות
אל תברחו, ושובו אל אשר נהניתם בבתיכם, שמא תישאלו.
הם אמרו: “אוי לנו! כי היינו מקפחים”.
והם לא הפסיקו לומר זאת, עד שעשינו אותם כחציר קצור ויבש.
לא בראנו את השמים ואת הארץ ואת אשר ביניהם למשחק.
לו חפצנו להשתעשע, היינו עושים זאת אצלנו, אילו אכן (ולא) היינו עושים.
נשליך את הצדק על ההבל למען נמחקהו ונבהירהו. ואבוי לכם ממה שאתם מיחסים לאללה.
ולו כל אשר בשמים ובארץ, וכל הקרובים אליו (המלאכים) אינם מתייהרים מכדי לעובדו, ואינם מתעייפים.
הם משבחים אותו ללא הפסק יומם ולילה.
האם עשו (הכופרים) לעצמם אלים מן הארץ אשר יוכלו להחיות מתים?
אך לו היו בהם אלים מלבד אללה, כי אז היו (השמים והארץ) מושחתים. אללה ישתבח שמו, ריבון כס-המלכות, ויתעלה מעל התארים אשר בהם יתארוהו.
אין שואלים אותו (אללה) על מעשיו, ואילו אותם ישאלו.
האם אומנם לקחו להם אלים מלבדו? אמור: ״ הציגו את הוכחותיכם! הנה בספר זה, זכר אלה אשר אתי וזכר אלה שהיו לפניי, ואולם רובם אינם יודעים את הצדק והם מתרחקים ממנה.
ולא שלחנו לפניך שליח בלי שגילינו לו לאמור: “אין אלוה זולתי, על כן עבדוני”.
אך, הם אומרים: “לקח הרחמן בן”, ישתבח שמו! הם (המלאכים) רק עבדים מכובדים (של אללה),
שאינם מקדימים אותו בדיבור, ופועלים על פי ציוויו,
הוא יודע את אשר לפניהם ואת אשר מעבר להם, ולא יוכלו להמליץ על מישהו בלי רצונו והם חרדים מיראתו.
ומי שסובר מהם ויאמר: “אני אל מלבדו” עונשו יהיה בגיהינום, שהרי כך נעניש את הכופרים.
האם לא ראו אלה אשר כפרו, כי השמים והארץ היו מרותקים יחד ואנו הפרדנו ביניהם, ויצרנו מן המים את כל הדברים החיים? האם לא יאמינו?
וקבענו על הארץ הרים נטועים עמוק לבל תנוע, ובה מעברים ושבילים להנחותם.
ואת השמים ייצבנו כגג איתן, אך, הם מפנים עורף לאותותיהם.
והוא אשר ברא את הלילה ואת היום, והשמש והירח, וכל אחד נע במסלולו.
ולא נתנו לאיש לפניך חיי נצח, ואם תמות, האם הם יחיו לנצח?!
כל נפש תטעם את המוות, ונעמידכם בניסיונו של הרע והטוב, ואלינו תושבו.
וכאשר רואים אותך אלה אשר כפרו, הם לועגים לך: “האם זה האיש אשר ידבר רעה על אלוהיכם?”, בעת שהם כופרים בזכר הרחמן.
האדם נברא פזיז. אני אראה לכם את אותותיי, על כן, אל תזרזוני.
והם אומרים: ״ מתי יתגשם האיום הזה, אם אתם אכן אומרים את הצדק?”
לו רק ידעו אלה אשר כפרו מה יקרה להם ביום שבו לא יוכלו להגן על פניהם ועל גביהם מלהבת האש, ולא יהיה להם מושיע.
שעת הדין תבוא עליהם לפתע והדהים אותם מבלי שיוכלו למנוע אותה ולא יקבלו השהיה.
כבר זלזלו בשליחים לפניך, אולם, פגע העונש שהיו מזלזלים בו.
אמור להם: “מי יגן עליכם בלילה וביום מעונשו של הרחמן?” אבל הם מפנים את עורפם לזכר ריבונם.
האם יש להם אלים אחרים אשר ינועו עליהם מפנינו? הרי לעצמם לא יעלה בידם לסייע, ואף מפנינו לא תהיה להם ישועה.
אמנם הענקנו לאלה ולאבותיהם הנאה זמנית עד שארכו חייהם, האין הם רואים כי אנו באים אל הארץ ומקצצים אותה מכל עבריה? האם הם יהיו המנצחים?
אמור: “אזהירכם רק על-פי מה שנגלה לי”, ואולם החירשים לא ישמעו את הקול הקורא כאשר יוזהרו.
אך, כאשר יאחז בהם, ולו חלק קטן ביותר מן העונש של ריבונך, היו אומרים: “אבוי לנו! כי היינו מקפחים”.
וביום תחיית-המתים נציב את מאזני הצדק, ושום נפש לא תקופח כלל, גם אם יהיה המעשה שלה כמשקל של גרגיר חרדל נביא אותו, ודי בנו אשר מחשבים.
ואכן, נתנו למשה ולאהרון את הספר עם אור והזכרה ליראים,
היראים מריבונם בסתר, וחרדים מן השעה (יום הדין),
וזהו זכר מבורך אשר הורדנו, האם התכחשו לו?
ולאברהם נתנו בינה כבר בעודו צעיר, והיינו אותו מכירים
כאשר אמר לאביו ולבני עמו: “מה הם הפסלים האלה שאתם עובדים?”
אמרו: “אנו מצאנו את אבותינו עובדים אותם”.
אמר: “אתם ואבותיכם הייתם שקועים בתעייה גמורה”,
אמרו: “הבאת לנו את הצדק או שאתה לועג לנו?”
אמר: “אבל, ריבונכם הוא ריבון השמים והארץ שהוא יצרם, ואני מאלה המעידים.
(נשבע בסתר) באללה! אני אעשה משהו נגד הפסלים שלכם אחרי שתעזבו אותם”.
ועשה אותם לגזרים, מלבד הגדול מביניהם, למען יוכלו לפנות אליו.
אמרו: “מי עשה זאת לאלילים אשר לנו? אכן, הוא אחד המקפחים”.
אחדים מהם אמרו: “שמענו נער אחד מדבר רעה נגדם, ושמו אברהם”.
אמרו: “הביאוהו לעיני כל האנשים למען יהיו עדים נגדו”.
אמרו: ״ האם אתה עשית זאת לאלים אשר לנו, הוי, אברהם!?”
אמר: “חלילה! הגדול שבהם עשה זאת. שאלו אותם, אם יואילו לענות לכם!”
ופנו זה אל זה ואמרו: “אתם הנכם המקפחים”.
לאחר מכן, הודו בהרכינם ראשיהם: “הנך כבר יודע שאין הם מדברים”.
אמר: “האם אתם עובדים מלבד אללה את מה שלא יועיל ולא יזיק לכם במאומה?
אבוי לכם ולמה שאתם עובדים במקום אללה! הלא תבינו?”
אמרו: “שרפו אותו ובכך תסייעו לאליליכם, אם רצונכם לעשות מעשה!”
אמרנו: “הוי, האש! היי קרירה ושמרי על שלומו של אברהם”.
והם תכננו להזיק לו, אך, הכשלנו אותם.
ואנו חילצנו אותו יחד עם לוט והבאנו אותם אל הארץ אשר ברכנו לכל ברואי העולמים,
והענקנו לו את יצחק, והוספנו את יעקוב, ואת שניהם עשינו ישרים,
ועשינו אותם מנהיגים ישרים אשר מדריכים על-פי צווינו, והורינו להם לעשות את הטוב, לקיים את התפילות, לתרום את הצדקה, והם עבדו רק אותנו.
וגם ללוט הענקנו חכמה ודעת, וחילצנו אותו מן העיר שאנשיה עשו תועבה. הם היו אנשי רשע מופקרים.
והכנסנו אותו תחת רחמינו, והוא מן הישרים.
ונוח, כשהוא קרא אלינו לפני כן, ואנו נענינו לו, וחילצנו אותו ובני ביתו מן המצוקה הגדולה,
ותמכנו בו נגד האנשים אשר הכחישו את אותותינו, הם היו אנשי רשע, על כן הטבענו את כולם.
ודוד ושלמה אשר פסקו בדבר השדה שהושחת על- ידי צאן של אנשים אחרים. אנו היינו עדים לפסק-דינם.
והענקנו לשלמה בינה, ולכל אחד מהם הענקנו חכמה ודעת. והכנענו את ההרים ואת הציפורים שישכחו יחד עם דוד את שם אללה.
ולימדנו אותו (את דוד) לעשות לכם מגן להגן עליכם במלחמותיכם. הלא תכירו טובה?
ולרשות שלמה העמדנו את הרוח הסוערת להעברת פקודותיו בארץ אשר בירכנו. ואנחנו יודעים כל דבר.
ובין השטנים היו כאלה הצוללים למענו וממלאים תפקידים אחרים בשבילו, ואנו היינו מרסנים אותם.
ואיוב, כאשר קרא אל ריבונו: “פגעה בי צרה, ואתה הרחום שברחומים”,
ונענינו לו, והסרנו את הצרה מעליו, והחזרנו לו את בני משפחתו במספר כפול, ברחמינו וכאות הזכרה לעובדים אותנו.
וישמעאל, וחנוך, וד'ו אל-כיפל, כולם מהסבלנים,
והכנסנו אותם תחת רחמינו, והם מהישרים.
ויונה, אשר ברח בכעס וחשב שלא נצר עליו, לבסוף קרא מהאפילה (שבתוך הלוויתן): “אין אלוה מלבדך, ישתבח שמך, ואני הייתי מהמקפחים”.
ונענינו לו וחילצנו אותו מצרה, וכך נציל את המאמינים.
וזכריה כאשר קרא לריבונו: “ריבוני! אל תשאירני יחיד בלי בן יורש, ואתה הטוב שביורשים”,
ונענינו לו והענקנו לו את יחיא (יוחנן), וריפנו לו את אשתו. הם היו זריזים במעשים טובים, ומתפללים אלינו ברצון וביראה, והיו נכנעים לנו.
וזאת אשר שמרה על טהרת רחמה (מרים), ונשפנו לתוכה מרוחנו, ועשינו אותה ואת בנה (ישוע) אות לכל ברואי העולמים.
אכן אומתכם היא אומה אחת ואני ריבונכם, על כן עבדוני.
ואולם הם התפלגו ביניהם, אך לבסוף ישובו אלינו כולם.
העושה את הטוב והוא מאמין, אללה יקבל ויכיר את מעשיו ונרשום אותם לזכותו.
כל עיר אשר הכחדנו, תושביה לא יחזרו אליה.
כאשר ישוחררו גוג ומגוג, הם יבואו מכל עבר ופינה,
הבטחת הצדק קרבה, והנה אלה אשר כפרו, יביטו בבהלה ויאמרו: “אוי לנו! כי התעלמנו מזה, אכן היינו מקפחים”.
אתם ואלה אשר אותם עבדתם מלבד אללה, תשמשו כעצי בערה של הגיהינום שאליו כולכם נכנסים.
אילו היו הם אלים אמתיים הם לא היו נכנסים אליו, אך, כולם יישארו בו לנצח.
ושם להם אנקה, והם שם לא ישמעו דבר.
לא כך אלה אשר הבטחנו להם את כל הטוב. הם יהיו רחוקים מאוד מהגיהינום,
ולא ישמעו כל רחש מתוכו, וישכנו לנצח בגן עדן עם כל מה שחשקה נפשם בו.
החרדה הגדולה מיום-הדין לא תעיק עליהם, כי המלאכים יקבלו את פניהם ויאמרו: “זהו יומכם שהובטח לכם”.
ביום ההוא נקפל את השמיים כפי שקיפלנו את הרשומות אשר בספרים. וכשם שבראנו לראשונה כן נברא שנית, כאשר הבטחנו, כך נעשה.
כבר כתבנו בזבור (הספר שהורד לנביא דוד), לאחר שנכתב בלוח השמימי: “אכן את הארץ יירשו עבדינו הצדיקים”,
זאת הודעה לאנשים העובדים את אללה.
לא שלחנו אותך (מוחמד) כי אם להביא רחמים על שוכני העולמים.
אמור: “כבר התגלה אלי, אלוהכם הוא רק אלוה אחד. המתמסרים אתם לו?”
ואם יסרבו, אמור: “אני מודיע בפניכם כי העברתי את כל אשר נשלחתי בו והשתווינו, אך איני יודע מה הובטח לכם, אם קרוב הוא או רחוק?
(אללה) הוא היודע את הנאמר בקול ואת אשר תסתירו.
ואיני יודע אם הצפוי לכם הוא מבחן או הנאה עד עת.
אמר: “ריבוני! שפוט בינינו בצדק. ריבוננו הוא הרחמן שעליו נשענים נגד כל מה שאתם בודים ומתארים.”